העבד שבידו המפתחות

רבנו בחיי והדיונים הקבליים המאוחרים שומרים שוב ושוב על סמכותו של מטטרוןמֶטַטְרוֹןמטטרוןהזהות השמימית שספרות ההיכלות מייחסת לחנוך שנשתנה. נברא הנושא משרה נעלה — לעולם לא אלוה שני ולעולם לא נושא לתפילה.מילון מונחים בלשון של עבדות.

הוא עשוי להיות שר ביחס למה שעומד תחתיו.

הוא נשאר עבד ביחס למי שלמעלה ממנו.

אין זו הפחתה במעמדו.

זהו סוד מעמדו.

עבד יכול להחזיק בכל מפתחות ההיכל ולעולם לא לבלבל בין מפתחות לבעלות.

אפוטרופוס יכול לנהל את כל משק הבית בלי לדמות שהבית מתחיל ממנו.

ככל שהאמון גדול יותר, כן חמורה יותר התביעה לביטול.

וזה נותן למטטרון נגיעה יוצאת מן הכלל בבעיית הסמכות הקדושה.

הדמיון הנפול אומר שיכולת גדֵלה צריכה להסתיים בחשיבות עצמית גדֵלה.

התורה הופכת את התנועה.

ככל שעובר דרכך יותר, כן פחות אתה יכול להרשות לעצמך לדמות שאתה מקורו.

תלמיד חכם צריך להיעשות עניו יותר ככל שתורתו גדלה.

מנהיג צריך להיעשות זהיר יותר ככל שאחריותו גדלה.

הנביא נופל על פניו.

משה, המדבר עם השם באופן שאין לו אח ורע בין הנביאים, משובח כעניו מאד.

השליח הגדול ביותר אינו זה שנשבה בקסם בחירתו שלו.

אלא זה שרצון השולח מגיע דרכו במיעוט העיוות.

וכך נכנס עקרון מטטרון אל ההנהגה האנושית.

הכוח אומר: ״ראו מה בכוחי לצוות.״

מלכותמַלְכוּתמלכותהספירה העשירית והאחרונה, כוח הקבלה והדיבור שבסדר הספירות, והנקודה שממנה מתחיל עולם תחתון.מילון מונחים בצורתה הפנימית המתוקנת אומרת: ״מה הופקד בידי, וכיצד אעשה לו דירה?״

הראשון בונה כיסא מעל אחרים.

השני נעשה כיסא מבפנים.

מטטרון עצום משום שאינו מכתיר את עצמו.

כתרו מקובל.