ההוי״ה התחתונה

הביטוי ״הוי״ההֲוָיָ״ההוי״ההכינוי המקובל בכתיבה החסידית לשם בן ארבע אותיות, המונע את הגייתו ואת שימושו כקישוט.מילון מונחים תחתונה״ עשוי עדיין להועיל אם נבין מהו ״תחתונה״.

אין הוא יכול לומר הוי״ה המחולקת לאלוה עליון ולאלוה תחתון.

אלא הוא יכול לתאר את השם האלוקי כפי שהוא משתקף כלפי העולמות התחתונים דרך אמצעי נברא.

השם שמעל הביטוי.

השם כפי שהוא נכנס ליחס.

השם הנישא.

השם הנמסר.

השם כהנהגה הנעשית בת־שכינה למדרגות שמתחת.

במובן זה עומד מטטרון על סף.

הוא מקבל מלמעלה.

הוא מנהל למטה.

הוא פנים המופנות אל העולמות בלי להיעשות העצמות שמאחורי הפנים.

פנים מגלות את האדם.

פנים אינן כלל האדם.

לבושלְבוּשׁלבושמה שעושה את האור נסבל למקבל בלי להיות מקורו. הלובש אינו הלבוש.מילון מונחים לובש את צורת הלובש אותו.

אין הלבוש הלובש.

קול מגלה מחשבה.

אין הצליל החושב.

כיסא מגלה מלכות.

אין הכיסא המלך.

אדריכלות זו מתירה לנו לקרוא את ההקשרים הזוהריים והקבליים של מטטרון כלבוש בלי להמעיט בו.

לבוש הוא דבר אינטימי.

הוא נוגע.

הוא נע עם מה שהוא מלביש.

הוא עושה דבר שאין להשיגו אחרת לנראה בצורה שהמקבל יכול לפגוש.

אבל כל כבודו טמון בכך שאינו תובע את הגוף שבתוכו כשלו.

זהו מטטרון.

התחתון מקבל את העליון.

ואז התחתון נעשה מסוגל לשאת את העליון כלפי מטה.

לא כבעלות.

אלא כנאמנות.