״כי שמי בקרבו״

התורה מדברת בשמות על המלאך הנשלח לפני ישראל:

כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.

לשון המקור

״כי שמי בקרבו.״

הגמרא מקשרת לשון זו למטטרון ואומרת עליו ששמו כשם רבו.

הספרות המיסטית המאוחרת נועזת עוד יותר ומדברת על מטטרון כהוי״ה הקטן, ״ההוי״ה הקטנה״.

זהו המקום שבו הדיוק נעשה קודש.

התואר אינו יכול לומר אלוה שני.

אינו יכול לומר דוגמה קטנה של אלוקות.

אינו יכול לומר רשות עצמאית נוספת לצד הקדוש ברוך הוא.

אילו התכוון לאחד מאלה, הביטוי היה חדל מלהיות שייך לתורה.

המילה קטן אינה סייג התנצלותי.

היא המפתח.

למטטרון יש יחס אל השם.

הוא אינו העצמות שאליה השם מצביע.

ההבחנה הזאת עצומה.

שם מגלה ומעלים כאחת.

כשאתה קורא לאדם בשמו, האדם פונה אליך. השם מאפשר יחס. ואף על פי כן אין ההברות מכילות את עצמותו. אתה יכול לדעת את השם ועדיין לדעת מעט מאוד על האדם.

החסידות מרחיקה בזה הרבה יותר כשהיא מדברת על שמות הקודש.

אלקים.

הוי״ההֲוָיָ״ההוי״ההכינוי המקובל בכתיבה החסידית לשם בן ארבע אותיות, המונע את הגייתו ואת שימושו כקישוט.מילון מונחים.

שדי.

אדנ־י.

שמות אלה קדושים מעבר ללשון רגילה, אך הם שייכים לגילוי, ליחס ולאופנים שבהם האלוקות נודעת בתוך סדר ההשתלשלות.

עצמותעַצְמוּתעצמותהאלוקות כפי שהיא בעצמה, נבדלת הבדלה מוחלטת מכל גילוי שלה, נעלה ככל שיהיה.מילון מונחים אינה שם נוסף המוצב מעל האחרים.

עצמות אינה נכללת כלל בקטגוריה של שמות.

ולפיכך נברא יכול לשאת שם קדוש במובן נגזר, מייצג או מגלה בלי להיעשות עצמות אלוקית.

זה מה ששומר על הסוד ומתיר לנו בעת ובעונה אחת להיכנס בו.

מטטרון יכול לעמוד קרוב עד להפליא אל השם דווקא משום ששום קרבה בתוך הבריאה אינה חוצה את ההבחנה שבין בורא לנברא.

המרחק אינו נמדד.

המלאך הגבוה ביותר אינו תשעים ותשעה אחוזים אלוקות.

האבן הנמוכה ביותר אינה אחוז אחד אלוקות.

האחוזים הללו שייכים לדקדוק שגוי.

שניהם קיימים משום שהשם מביא אותם לידי הוויה.

ואף אחד מהם אינו נעשה מי שמביא את ההוויה לידי קיום.

אין מקור שני.

אין עוד מלבדו.

לשון המקור

ולפיכך סודו של מטטרון נעשה יפה יותר, לא פחות.

הוא אינו כמעט אלוקות.

הוא דבר מה עדין יותר:

נברא שחדל כמעט לגמרי מלבלבל בין מה שעובר דרכו לבין מה שמקורו בו.