סוד ״ואיננו״

וְאֵינֶנּוּ.

לשון המקור

״ואיננווְאֵינֶנּוּואיננוהביטוי הבא במקום פזמון המיתה הצפוי, ונקרא כאן גם כהעלם וגם כהתרככות המרכז הנפרד.מילון מונחים.״

הקריאה הרגילה היא היעדרות.

הקריאה העמוקה יותר יכולה להחזיק אפשרות אחרת.

הוא כבר אינו נראה באופן שבו היה מוכר.

אין זה זהה לאי־קיום.

ההעלם משנה משלב.

הזרע נעלם אל תוך האדמה ועץ מופיע חודשים לאחר מכן. אין הזרע נעדר מן העץ, ואף על פי כן אין הוא זמין עוד בצורתו הקודמת.

מחשבה מצטמצמת לדיבור. המחשבה לא נעלמה, אבל השומע מקבל אותה דרך לבוש אחר.

אם נושאת חיים לפני שאיש אחר יכול לראות את פניהם.

נסתר אינו ריק.

חנוך נעשה הדמות האנושית של עיקרון זה.

התורה מסירה אותו מן הייחוס הנראה.

המסורת המיסטית היהודית מוצאת אותו שוב בלבוש אחר.

אולי לכן לא היה אפשר ״לאבדו״ לגמרי.

הדבר הנסתר המשיך להפעיל לחץ על המסורת.

פסוק נשאר פתוח.

שאלה נשארה.

שם שב והופיע.

סופר עמד בתוך ההיכל העליון ואמר:

אני חנוך בן ירד.

ההעלם הוא ששימר את הזהות.