מדוע היה חנוך מוכרח לעזוב

שינויו של חנוך עלול להיות מובן שלא כהלכה אם ייעשה אידיאל כללי של בריחה דתית.

ההיגיון יהיה פשוט:

הקיום הגשמי נמוך.

הקיום המלאכי גבוה.

חנוך נעשה מלאך.

ולפיכך תכלית הקדושה היא לעזוב את החומר מאחור.

אבל החסידות נותנת תכלית סופית אחרת.

נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

לשון המקור

הקדוש ברוך הוא נתאווה לדירה בעולמות התחתונים.

דירה.

לא נתיב מילוט.

התכלית הגבוהה ביותר אינה מתמלאת בכך שנבייש את הארץ די הצורך עד שתיעשה שמים.

היא מתמלאת כאשר המקום התחתון נעשה מסוגל לשכן נוכחות אלוקית בעודו נשאר המקום התחתון.

וזה מה שחנוך לא היה יכול עדיין להשיג באותו אופן היסטורי.

הוא חי לפני מתן תורהמַתַּן תּוֹרָהמתן תורהנתינת התורה בסיני, שלאחריה הקדושה נכנסת אל החומר על ידי מצוות ואינה מצריכה שהאדם הקדוש יילקח ממנו.מילון מונחים.

לפני החיבור הקוסמי שבין מעלה למטה הנעשה על ידי תורה ומצוות.

לפני שהצו היה יכול להיכנס אל חפץ גשמי ולעשות את החפץ הגשמי עצמו קדוש באופן שלאחר סיני.

ולפיכך קדושתו יוצאת הדופן של חנוך נפתרת כלפי מעלה.

הוא נלקח.

היהודי המאוחר מקבל אפשרות אחרת.

אין עור הבהמה צריך להיעשות אש.

הוא נעשה תפילין.

אין הקלף צריך לעזוב את החומר.

הוא נעשה מזוזה.

אין היין חדל מלהיות יין.

הוא נעשה קידושקִידּוּשׁקידושהקידוש הנאמר על היין בשבת — דימויו הנבחר של המאמר לרצון אלוקי הנכנס אל ענבים, זכוכית, יד ושולחן.מילון מונחים.

אין הלחם בורח מלחמיותו.

הוא נעשה חלה על שולחן שבת.

מטבע נשאר מתכת ונעשה צדקה.

יד האדם נשארת גשמית ומניחה תפילין.

וזה גדול מבריחה בממד המסוים של הכוונה האלוקית בבריאה.

לא משום שעלייתו של חנוך הייתה חסרה.

אלא משום שהאדריכלות ההיסטורית טרם השלימה את הירידה.

פתרונו היה אמת למעמדו.

סיני פותח מעמד אחר.

חנוך נעשה מה שעולמו לא היה יכול עדיין להכיל.

התכלית הסופית היא עולם שיכול להכילו.