הסופר הגדול

מדוע נקשר חנוך דווקא בסופר השמימי?

הכתיבה היא אחת המשלים המושלמים ביותר ליחס שבין קבלה לבין גילוי.

בטרם נכנס משפט לאותיות, הוא קיים בצורה דקה יותר.

אין המחשבה דיו.

אין הכוונה קלף.

ואף על פי כן אין המחשבה יכולה להיכנס לעיניו של אדם אחר עד שהיא מצטמצמת.

היא מקבלת עליה גבולות.

האות הזו, לא אחרת.

המילה הזו.

השורה הזו.

העמוד הזה.

הבלתי נראה נעשה נראה מתוך הסכמה לצורה.

הסופר עומד בתוך אותו מעבר.

אין הוא מוליד את מה שהוא מעתיק בנאמנות.

ואף על פי כן, בלעדיו אין המסר מגיע בצורה זו.

וזה עושה את הסופר לא פסיבי ולא ריבון.

הוא מקבל ומגלם.

אולי נעשה חנוך הסופר הגדול משום שכל חייו הארציים היו כבר מעשה סופרסוֹפֵרסופרכותב סת״ם. משמעתו כולה נאמנות במסירה; סופר שמשפר את הנוסח החריבו.מילון מונחים.

קלפו היה הגוף.

דיותו הייתה הבחירה החוזרת ונשנית.

נוסחו היה הכיוון האלוקי החרות אל תוך הרגל.

בכל פעם שהגוף היה יכול לנוע למקום אחר ונשאר בתוך הברית, נוצרה אות נוספת.

בכל פעם שהתאווה התקבלה, הובנה, הוגבלה והושבה אל הקדושה, נכתבה מילה נוספת.

בכל פעם שהפגיעוּת נעשתה נאמנות ולא התמוטטות, נכתבה שורה נוספת.

התורה אומרת:

ויתהלך חנוך את האלקים.

ההיכלות אומרת:

המהלך נעשה סופר.

אין אלה זהויות שאין ביניהן קשר.

ההליכה כותבת כיוון אל תוך הגוף.

ובסופו של דבר האדם כולו נעשה קריא.