האיכות הנקבית החבויה בשירותו של מטטרון

יש נטייה נסתרת בתוך מסורת מטטרון הנעשית גלויה יותר משאנו חדלים לקרוא גדולה שמימית מתוך כיבוש, מדרג ועלייה אנכית בלבד.

מטטרון מקבל.

הוא מחזיק.

הוא רושם.

הוא נושא.

הוא משמר.

הוא נותן לצו הקשר בעבור הסדר הנברא.

הוא עומד בממשק.

אין זו פעילות רפה.

כלי המסוגל להחזיק אור עצום בלי להישבר דורש גבורה עמוקה.

הכלה היא כוח הפונה פנימה.

הרחם מגן על החיים בגבולות.

החדר יוצר פנימיות.

הבית מקבל אנשים, אוכל, דיבור, עייפות, שמחה וסכסוך, ואיכשהו מחזיק את הזרמים הנפרדים האלה די זמן כדי שיחס יוכל לצמוח.

הסופר מקבל את הבלתי נראה ועושה אותו בר־מגורים כאותיות.

מחוות אלה מאירות צד אחר של מטטרון.

אין הסופר השמימי רק דימוי זכרי של סמכות אנכית.

הוא גם החדר.

הוא נוטל את מה שיורד ונותן לו מקום לשכון בו.

המסירה פוגשת את ההיריון.

הצו פוגש את הקבלה.

הקו פוגש את הכלי.

ולפיכך יושב חנוך באופן מוזר ויפה בין הנטיות.

האדם שלמטה מהלך כלפי מעלה.

העבד השמימי מקבל מלמעלה.

הוא עולה מתוך נאמנות.

ואחר כך משרת מתוך קבלה.

מי שהתגבר נעשה מי שמחזיק.

זהו המעגל הסגור המתחיל להופיע.