פרק XXXVI · 1 דקות קריאה

השמיני כתרבות מקבלת

עולם חזק דיו להחזיק אור

סינתזה

אם השבע בנה את המבנה, אולי מצביע סמל השמונה אל ההשראה.

לא תרבות בלא חוק.

חוק שנעשה בר־מגורים.

לא רוחניות בלא גבולות.

גבולות המגנים על אינטימיות.

לא ידע בלא שכל.

שכל המחובר להכרה פנימית.

לא זכריות שהודחה בידי נקביות.

ולא נקביות הממוססת מבנה.

אלא מעגל הפועל.

הנתינה יודעת את המקבל.

הקבלה נעשית מעשה.

הדיבור יודע הקשבה.

ההקשבה יודעת דיבור.

הקו יודע את החדר.

החדר אינו כולא את הקו.

חנוך שייך לכאן משום שהוא נושא את שתי התנועות.

הוא התהלך כלפי מעלה.

הוא משרת בקבלה כלפי מטה.

הוא זיכרון אנושי המולבש בתפקיד מלאכי.

הוא קו הנעשה קשת.

הוא סף הלומד את שני הכיוונים.

אולי לכן יכול היה העלמו להימשך כה רב.

עולם המסודר כמעט כולו סביב עלייה רואה רק את מחציתו.

הוא מעריץ את העובדה שעלה.

עולם המתכונן לדירה מתחיל לשאול מה למד מכך שהיה פעם למטה.