חנוך זוכר את הארץ

דמיינו את מטטרוןמֶטַטְרוֹןמטטרוןהזהות השמימית שספרות ההיכלות מייחסת לחנוך שנשתנה. נברא הנושא משרה נעלה — לעולם לא אלוה שני ולעולם לא נושא לתפילה.מילון מונחים בהיכל הגבוה ביותר המיוחס לו במסורת המיסטית.

צבאות מלאכים סביבו.

שמות בוערים.

פקודות יורדות.

ספרים נפתחים.

ומתחת לכל זה מונח זיכרון אחד שאי אפשר:

אדמה.

כף רגל אנושית הנוגעת בקרקע.

אולי לכן המשפט ״אני חנוךחֲנוֹךְחנוךהדור השביעי מאדם. התורה מספרת שהתהלך את האלקים ונלקח, בלי הפזמון ״וימת״ החותם כל חיים אחרים בבראשית ה׳. שמו חולק שורש עם חינוך, עיצוב.מילון מונחים בן ירד״ עוצמתי כל כך.

האדריכלות השמימית כולה מתקבצת סביב זיכרון של גשמיות.

אני חנוך.

בן ירד.

ירד עצמו מהדהד עם ירד, ירידה.

בין אם בונים על השם תורה דרשנית ובין אם לאו, הצליל יפה מכדי להתעלם ממנו.

חנוך בן ירד.

העולה שנולד מן הירידה.

המהלך היוצא משושלת ה״ירידה״.

האדם שנלקח מעלה ואינו מאבד לעולם את שם אביו שצלילו ירידה.

המעגל כולו כמעט כתוב אל תוך הייחוס.

ירידה.

הליכה.

עלייה.

שירות.

שיבה.