חנוך אינו צריך להיעשות פחות יהודי כדי להיעשות מסתורי יותר

יש לעיתים קרובות דחף להניח שכל מה שמוזר ביהדות העתיקה מוכרח להישאב מחוץ ליהדות.

חנוך מלמד את ההפך.

התורה מוזרה דיה כבר.

אדם מתהלך את האלקים.

ואחר כך איננו.

נוסח המיתה הרגיל נמנע.

המסורת המיסטית היהודית מזהה אותו לאחר מכן עם אחת מדמויות המלאכים המפליאות שבה.

הגמרא עצמה נאבקת במטטרון.

הקבלה מציבה אותו בתוך אדריכלותה.

שום דבר אינו מחייב אותנו לזנוח תודעה תורנית כדי לחוות את הסוד.

מה שנדרש הוא סבלנות.

הנכונות להניח למקורות לעמוד כל אחד בשכבתו.

אין בראשית אומרת במפורש:

״חנוך נעשה מטטרון.״

מסורת ההיכלות כן אומרת.

הגמרא מדברת על מטטרון בלי לעשות כל זיהוי מאוחר למפורש.

הקבלה מפתחת את הדמות.

החסידות נותנת קטגוריות המאירות בלי לשטח.

אין ההבחנות הללו מחלישות את המאמר.

הן משמרות את החדרים שדרכם האור יורד.

אין האמת זקוקה לנו כדי לטשטש את הקירות.