פרק XXXI · 1 דקות קריאה

גופו של חנוך והגוף שלעתיד

החומר כיעד, לא כמכשול

חסידותסינתזה

דימוי ההיכלות אומר שגופו של חנוך נעשה אש.

תורת העתיד שואלת דבר קשה יותר.

האם יכול הגוף להיעשות שקוף בלי לחדול מלהיות גוף?

זהו מסלולה העמוק יותר של המצווה.

הגוף אוכל.

הקדושה נכנסת אל האכילה.

הגוף ישן.

השינה נעשית הכנה לעבודה.

הגוף חומד.

התאווה נכנסת אל הברית.

הגוף מרוויח כסף.

הכסף נעשה צדקה.

הגוף מדבר.

הדיבור נעשה תורה, תְּפִילָּהתפילהנקראת בעיון זה כאור חוזר: דיבור המשיב ולא דיבור התובע.מילון מונחים, נחמה, אמת.

לגוף יש בית.

הבית נעשה מקדש מעט.

אין הגילוי צריך להרוס את הכלי.

הכלי נעשה חזק דיו להחזיק גילוי.

וכאן מצביע סיפורו של חנוך אל מעבר לעצמו.

בשרו נעשה להבה משום שהכלי ההיסטורי לא היה יכול עדיין להשלים את המיזוג העמוק יותר.

אין העתיד מאוכלס בבני אדם המקנאים במלאכים.

העתיד הוא חומר שאינו מקנא עוד ברוח.

כל אחד מגלה מדוע הוא קיים.

הרוח נותנת כיוון.

החומר נותן דירה.

השמים נותנים אור.

הארץ מוציאה.

המעגל נסגר.