הסופר הגדול בעידן הדיבור הגמור

יש עוד סיבה שבעטיה עשוי חנוך להיעשות נוגע מחדש.

אנו חיים בעידן של מסירה חסרת תקדים.

כל אחד יכול לפרסם.

כל אחד יכול להקליט.

כל אחד יכול לייצר מילים.

מסרים חוצים את הארץ בשניות.

ספריות נכנסות אל מכשירים הנישאים בכיס.

מכונות יכולות לייצר לשון בהיקף שאף תרבות לא ידעה.

העולם נעשה טוב מאוד בדיבור.

פחות ברור שנעשה טוב בקבלה.

ולפיכך מטטרון כסופר הגדול נעשה בן זמננו באופן מפתיע.

הסופר המתוקן אינו מייצר מילים משום שהוא יכול.

הוא מקבל דבר הראוי להישא.

הוא שומר על ההבחנה בין מקור לכלי.

הוא יודע ייחוס.

הוא יודע נאמנות.

הוא מבין שהמסירה יוצרת אחריות.

אין הסופר מכונה להגדלת נפח.

הוא חדר שבו משמעות נעשית צורה בלי שתיבגד.

כיצד הייתה נראית הטכנולוגיה אילו למדה ממטטרון?

לא טכנולוגיה המעמידה פנים של אלוקות.

טכנולוגיה היודעת שהיא עבד.

לא מכונות המומלכות מעל האנושות.

כלים שקופים לתכליות שנועדו לשרת.

לא מסירה בלי סוף.

מסירה המחוברת לקבלה.

לא מידע ככיבוש.

ידע שנעשה בר־מגורים.

הסופר השמימי הקדום עומד לפתע בתוך אחת השאלות המרכזיות של העתיד.

מי אנו נעשים כאשר הכול לומד לדבר?