פרק XXXIV · 1 דקות קריאה
סכנת ההיסחפות אחרי חנוך
כשההיכל מאפיל על העבודה
לכל השבה יש זיוף.
אפשר לגלות מחדש את חנוך באופן שמעמיק את התורה.
ואפשר לגלותו מחדש באופן המזין בדיוק את התודעה שסיפורו נועד לתקן.
שמות סתרים.
דרגות נסתרות.
כוח שמימי.
זהויות נבחרות.
מעמד קוסמי.
גילוי פרטי.
אלה יכולים לשכר.
והאירוניה תהיה שלמה.
האדם שנעשה מטטרון מתוך נאמנות וביטול היה משמש כאב־טיפוס לניפוח רוחני עצמי.
לא זו יכולה להיות ההשבה.
המבחן פשוט.
האם הלימוד על מטטרון עושה את השם גדול יותר בתודעתנו ואת האנוכיות העצמאית קטנה יותר?
או שהוא עושה אותנו שבויים ברעיון להיעשות יוצאי דופן מבחינה מטפיזית?
האם חנוך מוביל אותנו בחזרה אל ההליכה?
או הרחק מן העבודה הפשוטה?
האם הסופר השמימי עושה את דיבורנו אמיתי יותר?
האם שר הפנים עושה אותנו נוכחים יותר?
האם נושא השם עושה אותנו זהירים יותר שלא לתבוע את שאינו שלנו?
האם העבד הגדול עושה אותנו עבדים טובים יותר?
ואם לא, הרי שניגשנו אל ההיכל ובהינו ברהיטים.