המלאך היודע מהו להיות אדם

מלאך שנברא למעלה יודע את תפקידו מלמעלה.

חנוךחֲנוֹךְחנוךהדור השביעי מאדם. התורה מספרת שהתהלך את האלקים ונלקח, בלי הפזמון ״וימת״ החותם כל חיים אחרים בבראשית ה׳. שמו חולק שורש עם חינוך, עיצוב.מילון מונחים יודע את המקום התחתון.

אולי זהו הממד הרך ביותר בזהותו השמימית המאוחרת.

הוא ידע גשמיות.

הוא ידע רצון חצוי.

הוא ידע את אפשרות הכישלון.

הוא ידע סדר זמנים.

הוא ראה שנים חולפות.

הוא גידל ילדים.

הוא שכן בארץ שלאחר גן עדן.

הוא חי תחת גזרת המיתה גם אם סופו שלו מתואר אחרת.

ולפיכך, כאשר המסורת המיסטית ממקמת אותו למעלה, היא ממקמת זיכרון למעלה.

הגשר עמד על שני החופים.

אין מטטרוןמֶטַטְרוֹןמטטרוןהזהות השמימית שספרות ההיכלות מייחסת לחנוך שנשתנה. נברא הנושא משרה נעלה — לעולם לא אלוה שני ולעולם לא נושא לתפילה.מילון מונחים רק מלאך שיכול להביט מטה.

חנוך הביט מעלה מכאן, מלמטה.

אין אלו אותן עיניים.

השמים יודעים את האור כפליטה.

הארץ יודעת את האור כהגעה.

השמים יודעים את הצו כהוצאה.

הארץ יודעת את הצו כקבלה.

השמים יודעים את הברכה כנתינה.

הארץ יודעת מה מרגישה הברכה כאשר שדה רעב נפתח.

המקבל יודע על התכלית דבר שהנותן אינו מגלה במעשה הנתינה בלבד.

לא משום שהמקבל גדול מן המקור.

אלא משום שהמקבל מגלה לשם מה הייתה המתנה.

אולי לכן מוצאו האנושי של חנוך אינו נעלם לעולם.

התפקיד השמימי הגבוה ביותר המיוחס לו עדיין מדבר דרך שמו של האיש שהתהלך פעם על אדמה.

המקום התחתון נכנס אל ההיכל.