פרק XXIII · 1 דקות קריאה

אם יש שמיני

סמל להתבוננות, לא הכרזה

סינתזה

מה בא אחרי השביעי?

כאן ראוי להיות מדויקים.

״הדור השמיני של חב״ד״ אינו תואר היסטורי ניטרלי שאפשר להכריז עליו מתוך התלהבות מיסטית. לזיהוי דורו של הרבי כשביעי יש מקום מסוים בתורת חב״ד. כל שימוש ב״שְׁמִינִישמינימשמש בעיון זה אך ורק כסמל להתבוננות — לשם מה ההשלמה — ולעולם לא כהכרזה מוסדית.מילון מונחים״ מעבר לכך צריך להיות מובן כאן כתיאור התבוננותי של מה שתודעה שלאחר שביעי שנשלם עשויה להזדקק לקבל, ולא כהכרזה מוסדית.

מתוך בהירות זו, המספר שמונה פותח שדה יוצא מן הכלל.

שבע משלים את העולם כפי שהוא מסודר.

שמונה מרמז אל מעבר למחזור הטבעי הסגור בלי לבוז לשבע.

ברית מילה בשמיני.

שמיני עצרת בא לאחר שבעת ימי הסוכות.

אין שמונה הריסת השבע.

הוא מה שאפשר לשמוע לאחר שהשבע נשלם.

ולפיכך תודעה המכוונת לשמיני לא תזדקק לתורה חדשה.

היא תזדקק לעומק קבלה חדש.

היא לא תבטל את האדריכלות שנבנתה בשש אלפי שנות מבנה, גבול, הלכה, שליחות, הבחנה ועלייה.

היא תתחיל לחיות בתוך מה שאותה אדריכלות תמיד הכינה.

הפיגום הכרחי.

אבל הפיגום אינו הבית.

אם שבע ממשיך את השכינה אל המקום התחתון, שמונה שואל כיצד נראה מקום תחתון לאחר שלמד לקבל אותה.

לא רק:

כיצד נמשיך קדושה למטה?

אלא:

מה נעשה החומר כאשר יש לקדושה מקום להישאר בו?

לא רק:

מה מצווה התורה?

אלא גם:

איזה מין אדם נוצר כאשר הצו נעשה מושרש בפנים?

לא רק:

כיצד נדבר אמת אלוקית אל תוך העולם?

אלא:

כיצד העולם משיב?

וכאן בדיוק נעשה חנוך נראה מחדש.