השיבה האחרונה

אין חנוך צריך לרדת כמטטרון כדי שחנוך ישוב.

שיבתו מתרחשת בכל פעם שאדם לומד את אדריכלות השירות השקוף.

בכל פעם שסמכות נעשית נאמנות, חנוך שב.

בכל פעם שאדם נבון נעשה עניו יותר בגלל מה שהוא יודע ולא מנופח יותר, חנוך שב.

בכל פעם שמורה מקבל באמת את תלמידו תוך כדי הוראה, חנוך שב.

בכל פעם שדיבור נעשה תשובה ולא שליטה, חנוך שב.

בכל פעם שהטכנולוגיה נעשית משרתת של כבוד האדם במקום כיסא התובע נאמנות, חנוך שב.

בכל פעם שבית מקבל את מהומת החיים והופך אותה לחום, לברית ולקדושה, חנוך שב.

בכל פעם שמישהו מגלה שקבלה אינה חולשה אלא ראשית השינוי, חנוך שב.

בכל פעם שאדם חש התעלות רוחנית ומגיב בכך שהוא נעשה נאמן יותר למצוות הפשוטות, חנוך שב.

בכל פעם שמישהו נושא מתנה וזוכר שהיא מתנה, חנוך שב.

בכל פעם שאדם מתהלך עם הקב״ה במקום לנסות להיות כמותו, חנוך שב.

וכך יורד האיש הקדום.

לא בביטול עלייתו.

אלא בהשלמת מעגלה.